The Baal Shem Tov, or Besht —  the founder of Chasidism — 
met the soul of the Messiah during an ascent to heaven. 
The Besht asked him, "When will the Master come?" 
The Messiah answered, "When your wellsprings break forth to the outside!" 
(from a letter written by the Besht to his brother-in-law about one of his soul ascents) 

Add comments to this entry

Yom Yerushalayim ~ R. Menachem Froman

R. Menachem Froman passed away on 3/4/2013. He continued to teach for much longer than anyone expected. !זכרון צדיק לברכה

R. Froman was one of the most remarkable peacemakers of our time. He was a founder of the Gush Emunim settlers movement and the rabbi of Tekoa in the West Bank, but he was also a strong advocate for a Palestinian state, was a friend of Arafat, and has negotiated cease-fire agreements with Hamas and been in dialogue with their religious leaders. He dreamed of living in peace as a citizen of a Palestinian state in the West Bank/Judea.

Here's some more information about him:

1) Profile of R. Froman from the New York Times. 2) "Maybe we do have someone to talk to", R. Froman's piece on Islam and Hamas—from Haaretz. 3) The Jerusalem Peacemakers website, which archived a lot of material on Rav Froman, is offline, but you can access some of the material about him and other peacemakers in this archived version. 4) Abrahamic Reunion grew from his work, and includes a remembrance of him from Sufi teacher David Less.

Rav Froman gave over this teaching about Jerusalem:
(punctuation follows British conventions)

Yom Yerushalayim, Jerusalem Day 2010 By Rav Menahem Froman

As the conflict and struggles around Jerusalem continue and intensify, the vision to turn the city to a Capital of Peace seems especially distorted. Nonetheless, if every person will act for this dream, it is possible. In the context of all the associations that accompany the name of Jerusalem in these tempestuous days--conflicts, crises, problems--surely the one who will mention the identification of Jerusalem as Ir Shalom, the City of Peace, will come across as a hallucinatory. But it is forbidden for us to allow the downward spirals of current politics to blot out the true image of the city. [Hebrew missing for this paragraph]

ירושלים במסורת היהודית היא עירו של הא-ל ששמו הוא שלום, ולכן היא בירת השלום של כל העמים. כבר בהופעתה הראשונה בתורה היא מופיעה כעירו של "מלכיצדק מלך שלם" שהוא "כהן לאל עליון" המברך את היהודי הראשון - אברהם. גם אחריתה של העיר, כפי שמופיעה בישעיה, מיועדת להיות מקום שבו "כתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה

Jerusalem in the Jewish tradition is the city of G-d whose name is Shalom, and therefore she is the Capital of Peace for all the nations. Already in her first appearance in the Torah, she appears as the city of Melchitzedek king of Shalem, as he, the Priest to G-d on High, blesses the first Jew, Abraham. Also, her ultimate end, according to what is revealed in Isaiah, is to become a place in which "they will blunt their swords into plowshares and their spears into pruning hooks--nation will not lift sword up against nation and they will no longer learn war".

חשוב לזכור שגם במקור האיסלאמי יש לירושלים מעמד מיוחד. מהיכן באה החשיבות של ירושלים למיליארד וחצי מוסלמים בכל רחבי תבל? מן הפרק המכונן בקוראן המשבח את הא-ל שלקח את נביאו למסע מופלא אל מסגד אל-אקצה ושם העלהו ל"ירושלים של מעלה" כדי שכל שלוחי הא-ל שקדמו לו - שהם נביאי ישראל, ובכללם ישו הנוצרי - יסמכו עליו את ידיהם. וכבר מצאתי הוגה דעות מודרני (מן "האחים המוסלמים") שנותן למעמד זה אינטרפרטציה אקטואלית: ירושלים היא היד הפשוטה לשלום של האיסלאם אל היהדות והנצרות

It is important to remember that also in the Islamic sources, Jerusalem holds a special place. From where comes the importance of Jerusalem to 1.5 billion Muslims across the world? From the chapter in the Koran called "The praise of G-d", where G-d took his prophet on an incredible journey to the Al-Aqsa Mosque and from there up to "Jerusalem on High" in order that all the Divine messengers that came before him--the prophets of Israel and amongst them Jesus of Nazereth--would lay their hands upon him. And I have already found modern Islamic interpretations (from the Muslim Brotherhood) that give a real-life interpretation of this: Jerusalem is the outstretched hand for peace from Islam to Judaism and Christianity.

Peace Begins from Within
השלום מתחיל בתוכנו

מבחינת עם ישראל, ירושלים מתוארת במקורותינו גם כמקום של שלום פנימי, העיר המחברת את השבטים השונים. כיהודי מהדור הקודם, כמי שזכה להיות בין חיילי חטיבת הצנחנים ששיחררה את ירושלים, זוכר אני באיזה התפעמות היינו חוזרים בימים ההם על המילים מתהלים קכ"ב: "עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים. ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו. ששם עלו שבטים שבטי י-ה

From the perspective of the Jewish people, Jerusalem is described in our sources also as a place of inner peace--the city that connects the distinct tribes. As a Jew of the older generation, as one who merited to be a soldier amongst the paratroopers who liberated the Old City of Jerusalem, I remember with what tremendous feeling we would read the words from psalm 132: "Our legs were standing in your gates, Jerusalem. Jerusalem the rebuilt--like a city joined as one. For there ascended the tribes, tribes of G-d".

המזמור הזה מתאר את העבר של ירושלים, שהוא הבסיס לעתידה. אבל מה מצבה בהווה? האם בהווה שלנו היא מחברת את החוגים השונים בעם? במובן מסוים צריך להודות שירושלים בהווה דווקא ממחישה לעינינו את חילוקי הדעות וההבדלים בין חוגים תרבותיים שונים

This Psalm describes Jerusalems past, which is the basis for its future. But what is the city's present condition? Does it in our time join the factions among our people? To a certain extent we must admit that Jerusalem in the present davka manifests before us the differences of opinion and the divisions between different cultural factions.

הנה "יום ירושלים", שאנו עומדים בפתחו, עבור הציבור הדתי-לאומי הוא אחד מהימים השמחים ביותר בשנה. בבתי הכנסת הדתיים-לאומיים גומרים בו את ההלל ואלפים רבים עולים אל העיר וחוגגים בה בריקוד דגלים. לעומתם בחוגי השמאל הקיצוני זהו "יום תשעה באב" שלהם, "יום הכיבוש", שמזכיר את נקודת השפל של הציונות. ובין שני אלה אצל רוב עם ישראל זהו סתם יום של חול, שרק התקשורת מזכירה בו משהו על ירושלים

Behold, "Jerusalem Day", at whose entrance we stand: for the National-Religious community it is one of the happiest days of the year. In their synagogues they will sing the Hallel, a joyous service of thanksgiving, and tens of thousands will pilgrimage to the city and celebrate with flag parades. In contradistinction, for the extreme Left, this is their Tisha b'Av, "the Day of the Occupation", which brings to mind the low point of Zionism. And between these for the majority of Israelis it's just another work day, where just the media will mention something about Jerusalem.

האם אפשר להחזיר את עטרת ירושלים ליושנה? האם יש סיכוי שירושלים תהיה בפועל עיר השלום בין ישראל לעמים, ועיר השלום בין חוגים שונים בתוך עם ישראל? ואם למקד את השאלה בזמן מסוים, ביום הזה - ביום ירושלים, האם בידינו להפוך את החג החדש שנתן אדון ההיסטוריה ללוח השנה היהודי לאקטואלי לכל חוגי העם?

Is it possible to restore Jerusalem's ancient crown? Is there any possibility that Jerusalem will become in reality the city of peace between Israel and the nations? And the city of peace between the various factions with the Jewish people? And if it's possible to focus the question on a specific time, today, Jerusalem Day, is it in our hands to turn this new holiday, which the Master of History has place in the calendar, into an actuality for all factions of the Jewish people?
To Liberate the City
לשחרר את העיר

התשובה שרציתי להציע כאן ועכשיו (ביום ירושלים) בנויה על הכרזתו המפורסמת של המח"ט שלי, מוטה גור: "הר הבית בידינו". ירושלים ניתנה שוב בידינו כדי שנהפוך אותה לעיר השלום - בינינו לבין שכנינו ובינינו לבין עצמנו. בידינו - הנושאות תפילה, בידינו - הפועלות

The answer I wish to propose today, on Jerusalem Day, is based upon the famous dispatch of my commander, Moti Gur: "The Temple Mount is in our hands!" Jerusalem has been given again into our hands in order to turn it into a City of Peace, between us and our neighbors and between us and ourselves. "in our hands"--lifted up in prayer, "in our hands"--through taking action.

רבי נחמן מברסלב רואה בתנועה של מחיאת כפיים - הצמדה של יד ימין ליד שמאל - ביטוי לשילוב הניגודים והקטבים במציאות. התנועה של המגע בין שתי הידיים זו בזו היא תנועת השלום. אם נזכה ויעלה בידינו להפוך את ירושלים לאבן השתייה של השלום בין הישראלים לפלסטינים, בין הדתיים ללא-דתיים, ובין השמאל לימין - ניתן ממשות לאינטרפרטציה פתוחה של היום הזה

Rebbe Nachman of Breslav sees in the clapping of hands--the joining together of right hand and left--an expression of combining the oppositions and polarizations that exist in reality. The movement of bringing the two hands together to clap is a movement of peace. If we should merit and if it should fall into our hands to transform Jerusalem into the cornerstone of peace between Israelis and Palestinians, between religious and secular and between the Left and the Right, it would give reality to our interpretation of this day.

ואז ייתפש יום ירושלים בתודעתנו כיום שבו נפלו החומות ושיחררנו את העיר, היום שהפכנו אותה להיות מקום המגע בין הניגודים. יום ירושלים - יום ירושלום: היום 

And then Jerusalem Day can take its place in our consciousness as the day upon which the walls fell and we liberated the city, the day on which we trasnformed her to become the place of bringing all these oppositions together. Yom Yerushalayim, Yom YeruShalom. Today!



Design in progress © Rabbi David Mevorach Seidenberg 2006